ארבע בבוקר אני לא ישן,
כוס של וויסקי וביטים על המחשב,
שנים וההרגל הזה לא מתיישן
והם חושבים אני צריך להתיישר
אבל אוהב שעות שאף אחד לא מתקשר,
מדליק סיגריה לשיחה פה עם עצמי,
מדיטציה מחפש את מי שאני,
מתנתק מהעולם, צריך לנשום טיפה אוויר,
מזמן שלא אכפת לי מה כולם חושבים
העיקר שאני מבין,

ארבע בבוקר בתל אביב,
אני והשדים שלי פה חוגגים,
אפר על הריצפה וכתמים על הבגדים,
הגוף על הספה, הראש במאדים
והכל מדהים.

ארבע בבוקר אולי חמש,
עדיין חושך אז מבחינתי עוד יש זמן,
דפים על השולחן כאילו ערב פסח,
היא מתחבאת לי רק מתי שמחפש אותה
וזה נראה כאילו שאני יושב סתם,
עשן סגול ובסים מתנגנים ברקע
וזה סיפור כיסוי יפה שלי לדפקה וארבע בבוקר נראה לי

ושוב פעם אני עם עצמי, מנסה לדבר אליי,
החיוך מבחוץ לא תמיד מספר את כל מה שקורה בבית,
בפיס או בדיסים מכעיס אותי שאני רגוע מדי,
אני לא קולט ת'וויב,
כל יום שעובר זה מרגיש שמחסור בפרופורציה זה לא תופעת לוואי,
אני כבר לא נלחם בשדים כי הבנתי שמה שהם צריכים זה חיבוק ודי.
אני כבר לא נפגע מאנשים כי זה לא יעזור
אז עדיף לי ניתוק וביי
כמעט 30 ומדהים איך הכל השתנה בפחות משנתיים,
שעברתי את 27 הבנתי שאני צריך לקחת את עצמי בידיים.
מזמן לא שומר את המחשבות שלי במגירה,
התחלתי להיות אני, ברגש קלטתי שזה בסדר גם
התרגלתי, אז באמת לא אכפת לי שמתייגים אותי כילד רע
רגע, הודעה מהטלגרם

ארבע בבוקר בתל אביב,
אני והשדים שלי פה חוגגים,
הגוף על הספה, הראש במאדים,
פה אני לא יודע מה כבר להגיד.