אני מתקשה להיות לבד בבית,
הגשם על החלונות באמצע קיץ,
הכיור שלי מלא כבר מעל שבועיים,
עד שישן נרדם עם הבגדים עליי.
שוב שיחה נכנסת,
שוב אני חוזר לבית,
שעה קדימה בדרך אל האולפן של גיא.
קניתי נייק, אולי ירים לי את הוויב,
אבל מרגיש עדיין ששוחה בתוך הנעליים,
מזייף את החיוך לעוד תמונה באינסטה,
יודע שהם לא מבינים עשירית מהשיט ש'ך,
כל כך עמוק בלוז לא זוכר לחזור לאמא,
אבל מת לשבור ת'לופ הזה פשוט לדפוק ויברח,
אז עושה עוד טלפון למישהו מהקליקה,
כי אני לא יודע אם רק לי קר,
הבית מתפורר, יש סדקים בתקרה,
הטיפות כמעט מלאו פה את הדלי כבר,
מי כאן ?

הבית הזה גדול וריק,
כמו הלב כשאני פה כותב,
השארת אותי לבד כמו כלב, אני מחכה,
שונא אותך, בדיוק כמו שאוהב
ומעצבן שהמצב הזה גבולי,
שהתעסקנו רק בכל מה ששולי,
הכביסה עוד בסלון,
העציצים כבר נבולים.
כנראה היינו חייבים לשבור את הכלים
וכל המילים,
הכי יפות שאמרתי לך מזמן,
אני לא מוצא אותם,
מחזיר אותי בזמן
ואני אבוד כמו ילד קטן
ביום הראשון בגן.

אז עושה עוד טלפון למישהו מהקליקה,
כי אני לא יודע אם רק לי קר,
הבית מתפורר יש סדקים בתקרה,
הטיפות כמעט מלאו פה את הדלי כבר,
מי כאן?

אם כבר פותחים אז אני לא מתנצל שהמשכתי קדימה,
בטח שלא אם ניסית לשים לי מקלות ודחפתי הצידה,
נשבר לי הלב על כל מי שאיבדתי בדרך
אבל יש שלב שמספיק כבר,
עדיין אוהב גם אם זה מרחוק וזוכר את הטוב שעשית,
אבל יש משקלים עליי,
יש אנשים שאיתי ובונים עליי,
מנסה לספק את כולם וכשזה לא מספיק פתאום כל הרובים עליי,
יש לי מספיק מלחמות עם עצמי ונלחמתי גם בשביל מי שכבר הרים ידיים,
הזמן כבר עושה את שלו וזה לא רק אני גם אתם מאותו דבר,
אבל האג'נדה שלי לא השתנתה
ומי שבחבר'ה שלי משפחה.
עדיין עמוק בתוך המלאכה,
עסוק בלכבוש ולבנות ממלכה,
אף פעם אמרתי שאני חכם ,
לא מכרתי אף אחד בשביל הצלחה,
אתה כועס עליי שאתה רואה את עצמך
והאמת היא שאין לי למי לומר סליחה.

כנראה אני תמים מכדי לראות את זה בא,
כנראה אם פגעתי נתת סיבה,
כנראה אם אני לא עונה כבר סימן שנגמר.