אני כותב את זה עייף מאוד, שנים שלא לובש שעון, 'בל לפי מה שרואה, תיכף עולה האור.
הגוף שלי מסרב לסיים ת'יום. כאילו אחרי הופעה - כולי סחוט, אבל רעב לעוד.
'ני ממלא עוד כוס בדרך למחר, והרגליים עייפות 'בל המרוץ עוד לא נגמר.
הנפש מול הגוף בבאטל מכוער, וילחצו ידיים בשביל הקהל למרות שזה לא קל.
לובש שכבות כדי לא לבכות מהבצל,
והביצים שלי גדולות, 'בל זה מפחיד כשהן באותו הסל.
התחלתי להמר, לסמוך על המזל,
אומרים חבל על מי שמת אבל הלב שלי כבר ז"ל.

ואני שט על המסלול המהיר
אבל כלוא בתוך הכלוב של העיר
ומרוב המהירות אנ'לא יכול לראות
הרוח שבחוץ נלחמת עם הסטריאו
ואני מנסה לעוף, אני רוצה לחיות
אני רוצה לחיות..

ישנתי ואני עייף מאוד, הם לא מבינים למה הקפה מהול בויסקי.
ניסיתי, לא מצליח להנות מהסרטים שלי, הקרובים שלי שואלים 'בל לא יודע בעצמי שיט.
השנים האחרונות גילו לי מי החברים שלי,
הפטרון אמר "תשלוט ברגשות, תיקח באיזי,
תהפוך את כל הקריזים והלחצים לליריקס"
אז חתכתי משקולות כדי לעלות לנשום אויר ולשבור שיאים שלי.
ובמרדף 'תה קצת שוכח ת'עצמך,
אז אם כבר להגיד סליחה זה לאחת שלי ולמשפחה.
אין מנוחה בדרך להצלחה,
והאובססיביות הזאת הורגת אותי, 'בל בזכותה אני חי.

ואני שט על המסלול המהיר
אבל כלוא בתוך הכלוב של העיר
ומרוב המהירות אנ'לא יכול לראות
הרוח שבחוץ נלחמת עם הסטריאו
ואני מנסה לעוף, אני רוצה לחיות
מכור אל הטירוף, לירידות, לעליות.

לא מחפש יותר תשובות, ושמח שאין לי.
כבר לא במטריקס. ביטלתי ת'מנוי לנטפליקס.
התיק בבק סיט, אני טס וניתקתי ת'ברקסים.
אין שום סיכוי, 'בל אם אמות, תחפשו את הטקסטים.
הכל או כלום, בלופ הזה כבר שנתיים וחצי.
לא בגרות, לא פסיכומטרי, למדתי את נצ'י.
לקח לי זמן כדי להבין שזה חזק ממני,
אימצתי ת'שריטה שלי, זה ממילא בגנים.
באותו מסלול עשור, וסוף סוף משתלם.
פעם זלזלו, היום כל הנוף משתנה.
הכל ברור, זה בשביל הקרו, עבדנו קשה.
אין שום סיכוי, 'בל אם אמות - יזכרו את השם.
יזכרו את השם.