מנסה להגיע לאותה תחושה
אין מה שירגיע את העבר
צריך להתניע הכל מהתחלה
נמאס לי ממך זה תמיד אותו דבר

היא הייתה מחפשת אותי על הדברים הקטנים
מאמי שלי תתבגרי כי שנינו כבר לא ילדים
שנינו כבר לא אוהבים
את הרגשת לי כמו חוף מבטחים
הייתי שקוף איתך לא שקלתי מילים
לא משחק משחקים
אספת לי את כל השברים וחיברת כמו תליון חרוזים
רק בסוף הם תמיד נקרעים

ובסוף אני תמיד נשאר עם עצמי לבד
שמתי כפפות כי אין מי שתחזיק חזק לי את היד
הייתי אידיוט שחשבתי שאיתך זה ישאר לעד
להגיד ת'אמת זה עשה לי רק טוב שזה נגמר

כשדיברנו בפעם האחרונה לא רציתי בכלל לנתק
כי ידעתי שאחרי זה כבר לא נדבר, לא נתראה, כבר לא נתנשק
ולמרות שזה נגמר ביפה
משהו היה לי חסר
משהו שרף לי בלב
אמרתי שאני לא מוותר ובסוף את היית האחת שבחרה לקפל

אני הייתי הזה שהוא תמיד ניקה וסידר
אחרי הבלאגן שלהם
fuck around
ותבוא תגלה, אין לך אומץ לזה
באמת לא היה לי את האומץ לזה
רציתי לראות ת'עתיד אני בכלל לא קורא בקפה
אני בכלל לא קורא בקפה

כבר מזמן אני לא מנסה
הם רואים את הדריפ
מאיפה השגת את זה?
עבדתי קשה
בשביל מי ?
לעצמי ?
בשבילכם
וזה לא מנחם
וזה לא מה שירפא לי את הלב
אבל כמה שטרות בהחלט יגרמו לי לחייך

ובסוף אני תמיד נשאר עם עצמי לבד
שמתי כפפות כי אין מי שתחזיק חזק לי את היד
שורף זכרונות וזורק את כל השאר לפח
להגיד ת'אמת זה עשה לי רק טוב שזה נגמר